לכל אחד מאיתנו ישנם דברים שמעוררים בו זיכרונות, מעירים נשכחות ומעניקים חיים חדשים לרגעים שמזמן חלפו ועברו. עבור המספר בספרו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד" הייתה זו עוגיית המדלן שעוררה והעירה בו את זיכרונות הילדות; עבור אחרים, מעורר הזיכרונות יכול להיות מאכל או מקום, מנגינה או אדם, תמונה או ספר ועוד.

כאשר ניגשים לכתיבת סיפור חיים, מעוררי הזיכרונות שלנו יכולים להיות לא רק גורם וזרז לכתיבה אלא גם בסיס ומבנה ליצירת הספר. ישנם הרבה קשיים ואתגרים שעימם עלינו להתמודד כאשר ניגשים לכתיבת ספר אישי – מציאת מבנה שמסביבו ניצור את הספר יכולה להקל על מלאכת הכתיבה. המבנה שנבחר ושבו נשתמש איננו רק פיגום או שלד – חיצוני ופנימי – שעליו ובאמצעותו נבנה הספר. המבנה הוא גם דרך שבה אנחנו הולכים. הדרך הזו מאפשרת לנו לחשוף, לחצוב, ולהוציא לאור את הזיכרונות שלנו. היא מובילה אותנו אליהם והיא גם זו שבה נביא את הזיכרונות עימנו אל דפי הספר שאנחנו כותבים.

עוגיית המדלן שלנו, הדרך שבה נלך אל מחוזות הזיכרון, יכולה להיות דברים שונים. הבחירה במה שיוביל אותנו בנתיבי הזיכרון ומה שיהווה את השלד של הספר שלנו היא חשובה – היא תשפיע על מה שנמצא מצד אחד ועל הצורה שהזיכרונות שלנו יקבלו מהצד השני. כדי להבין טוב יותר את המבנים השונים שבאמצעותם ניתן ליצור ספר אישי, נבחן מספר דוגמאות.

שירים

אנחנו רגילים למבנה של ספר שמבוסס על חלוקה לפרקים. אין צורך לברוח רחוק מהמבנה הזה אבל ניתן לבסס כל פרק על שיר אהוב. כל פרק יתחיל בשיר הזה ולאחר מכן נוכל לפרוש את המשמעות של השיר הזה עבורנו, ומה הוא מעורר בנו. אפשר גם להיזכר מתי שמענו את השיר לראשונה – או מתי הייתה הפעם הראשונה שבה באמת התחברנו לשיר והוא הפך פתאום לחשוב או אהוב עבורנו – וכך לפרוש את סיפור חיינו כמסע בין שירים.

השירים שבהם נחבר יכולים להיות שירים של משוררים שקראנו או שירים של זמר או להקה שאהבנו. אפשר כמובן גם לשלב את השירים הכתובים לצד שירים ששמענו ולהבין את ההבדל והמשותף שבין שתי צורות האמנות הללו. מי שרוצה ללכת רחוק ואף מרגיש שהוא מסוגל לעשות זאת יכול לכתוב שירים אישיים בהשראתם של שירים אהובים – מעין דו שיח אישי בין הכותב לבין המשוררים והמוזיקאים האהובים עליו.

פתגמים

יש מי שכותב את סיפור החיים שלו על מנת להעניק מחוכמתו ומניסיון חייו לדורות הבאים. דרך טובה לעשות זאת היא על ידי התבססות על פתגמים: כל פרק ייכתב מסביב לפתגם שתפס מקום חשוב בחיינו ושיכול לבטא אמת שחשובה לנו ותקופה מסוימת בחיינו. מי שחושש מעודף רצינות ומתוצאה כבדה וקשה לקריאה יכול לבסס את הסיפור על פתגמים משעשעים, אמרות של מפורסמים שהתברכו בחוש הומור או באנקדוטות קצרות שמבטאות את החוכמה העמוקה ביותר על ידי המילים הקלילות ביותר.

יצירות אומנות

תמונות שראינו, פסלים, יצירות מחול, מיצבים – האומנות מציעה לנו סוגים שונים של מדיות שלעיתים מצליחות לגעת בנו במקומות עמוקים. מסע בין יצירות האמנות שהשפיעו עלינו או שהותירו בנו חותם עמוק הוא מסע בתוך הנפש שלנו – האמנות נוגעת ברגעיה הגדולים במקומות שהשפה איננה יכולה.

ספר שהמבנה שלו מבוסס על אמנות יכול לוותר על המבנה הליניארי הרגיל שזורם עם זרם החיים הרגיל. זרם התודעה שמונע על ידי האמנות יכול לעבור ממקום למקום בדרכים שאינן רגילות ושגרתיות. הוא יוצר לעצמו – ובו זמנית לכותב ולקוראים – דרך מפותלת ומרתקת שיכולה לחבר את מה שלא תמיד נראה ראוי ואפשרי לחיבור. כך ניתן לשבור מוסכמות אבל לא לאבד את הדרך, ליצור יצירה רעננה ומקורית מבלי שהיא תתמוטט אל תוך עצמה מחוסר שלד יציב.

תמונות

אלבום התמונות שלנו מעורר בנו זיכרונות בצורה מובהקת. מדוע שלא נשתמש בו על מנת ליצור את הספר שיספר את סיפור החיים שלנו?

היתרון הגדול של יצירת ספר מסביב לאלבום תמונות הוא שהוא מותאם לעידן מבול המידע שבו אנחנו חיים. כשדברים רבים כל כך מתחרים על תשומת הלב של הקוראים שלנו, אנחנו יכולים להקל עליהם מצד אחד ולדבר אליהם בשפה קלה יותר להבנה מצד שני – תמונות אומרות הרבה והקוראים שלנו שאולי רגילים יותר לתמונה מאשר למילה הכתובה יוכלו לקרוא בקלות רבה יותר את הסיפור שלנו – בצורה שתמשוך את תשומת ליבם באופן שאליו הם רגילים יותר.

יתרון נוסף של ספר זיכרונות שהוא גם אלבום תמונות הוא שניתן לקרוא אותו בצורה לא מתמשכת. הוא יכול להיות ספר שבו מדפדפים מדי פעם, רואים כמה תמונות ושמים בצד רק על מנת לשוב אליו לאחר כמה זמן. ניתן לעצב אותו בצורה מיוחדת והא ישב על שולחן הקפה בסלון של הקוראים שלנו, מחכה לכמה רגעים פנויים בסערת המידע שמציפה אותנו בחיי היום יום.

מקומות

הספר האישי שלנו יכול להפוך לספר שהקוראים לא רק יקראו אותו אלא גם יעשו בו שימוש. ספר שכזה, למשל, יהיה מדריך נסיעות שמבוסס על הנסיעות שלנו ועל המקומות שבהם ביקרנו. את המקומות הללו נתאר ונשתמש בהם כדי להעלות את הזיכרונות שלנו על הכתב; בו זמנית גם נפרט מסלולים, נציין מקומות ששווים ביקור ונעניק לקורא טיפים שימושיים. מותר גם להוסיף מקומות שבהם לא ביקרנו אבל שתמיד חלמנו עליהם והם הצליחו להשפיע עלינו מרחוק – הקורא שיבקר במקומנו במקומות הללו יגשים עבורנו חלום.

מתכונים

ספר אישי ושימושי נוסף הוא ספר מתכונים שמבוסס על סיפור החיים שלנו. עבור רבים מאיתנו טעמים וריחות (כמו אותה עוגיית מדלן שעימה פתחנו) הם מעוררי הזיכרונות ונשאי המחשבות החשובים ביותר שלנו. מאכלים שאכלנו או שהכנו יכולים להיות בסיס נהדר לספר על החיים שלנו, על הרגעים החשובים , השמחים והעצובים, שיוצרים ביחד סיפור חיים. אם נוסיף את המתכון לכל מאכל נאפשר לקורא להכין בעצמו את המטעמים שהשפיעו עלינו – כשהריח יעלה בבית הקורא וכשהוא יטעם את מה שמצא בספר שלנו, הזיכרון שלנו יתעורר לחיים בצורה שאיננה אפשרית בשום דרך אחרת.

אז מהי עוגיית המדלן שלכם? מהם הדברים שיכולים להוות שלד לספר שיספר את סיפור החיים שלכם?