אירה יקרה,                                                                                            20.8.2012

ברצף האירועים בתקופה האחרונה, לא התפניתי לספר לך עד
כמה הייתי מאושרת ממבצע כתיבת הספר של אבא. הוא חוזר וקורא בו ולא מפסיק
להתרגש עד דמעות… דמעות שלא העז להזיל מאז היותו בן 14 כאשר אימו
העלתה אותו על הרכבה לטרייסטה… והוא עדיין לא מבין… "מה היא חשבה
לעצמה כאשר שלחה אותי"…

אני מרגישה שאם יכולנו לעשות עימו חסד גדול בערוב ימיו, זה החסד הגדול ביותר.
ולך אירה, שסייעת, שהיית אוזן קשבת ויד רושמת, ואספת אלייך את כל
מאורעות אותה תקופה, והשכלת לשלב בתבונה את תקופות חייו, למרות הקשיים
והמהמורות שהצבנו בדרכך… מודה לך מכל הלב.

בזכותך ספר מרשים זה, שאינו מבייש רומן מסעיר, יצא לאור וגורם לכל האוחז בו התפעלות משולבת בתחושה של אלבום…

אנחנו מודים ומתרגשים ונשתמע במשימה הבאה…

ושוב תודה גדולה ואהבה

מזיוה גרציאני, בתו של מרדכי דגני

מקיבוץ מענית