בשנים האחרונות עוד ועוד אנשים בוחרים לכתוב ביוגרפיה ולהעלות על כתב את סיפור חייהם. מדוע? למי זה מתאים? למה כתיבת ביוגרפיה הופכת לאופציה אטרקטיבית כיום? הנה כל התשובות, שיעזרו לכם להחליט אם זה יכול להיות רלוונטי גם לכם.

לשתף אחרים בסיפור המיוחד שלנו

אני מאמינה שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם הזה מאיזושהיא סיבה. הנשמה של כל אחד מאיתנו בחרה להגיע לעולם הפיזי כדי למלא ייעוד כלשהוא ולבצע את השליחות שהוטלה עליה. בין אם מדובר ברופא- שהשליחות שלו היא להציל נפשות, בין אם באופה- שהתפקיד שלו הוא לאפשר לאחרים להשביע את רעבונם ובין אם זוהי מנצחת תזמורת- שבאה לעולם כדי להנעים על אנשים את זמנם בהאזנה לצלילים מרטיטי לב- כל אחד מאיתנו חי בעולם הזה כדי למלא תפקיד כלשהוא.

זה גם מה שהופך כל אחד מאיתנו למיוחד במינו, וזו הסיבה שהסיפור של כל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד. כתיבת ביוגרפיה נועדה לאפשר לנו לספר את הסיפור הזה, כדי להפוך אותו לנחלת הכלל, לשתף בו אחרים, ובכך לאפשר להם ללמוד מהניסיון שלנו, להיחשף אל ראיית העולם שלנו וללמוד על העולם ועל החיים בכלל.

חשבו רגע על סרט שראיתם לאחרונה, שעסק בחייה של דמות כלשהיא שמאוד אהבתם. מה משך אתכם כל כך בסרט? סביר להניח, שהסיפור של הדמות הראשית נגע בכם, גרם לכם להזדהות איתה, לימד אתכם דבר מה על המציאות, פתח את עיניכם ואפשר לכם להגיע לתובנות, שאחרת אולי לא הייתם מגיעים אליהם. זו הסיבה שמניעה רבים לכתוב את הסיפורים שלהם, ולהפקיע את המסר שאיתו הם הגיעו לעולם מן נחלתם הפרטית אל הכלל.

לעבד זכרונות ולהירפא

פן מיוחד נוסף בכתיבת ביוגרפיה קשור למסע הנפשי שעובר הכותב עד להוצאת הספר לאור. קצת בדומה לישיבה על ספת הפסיכולוג, או אפילו עוצמתי יותר מכך, כתיבת ביוגרפיה, שכרוכה בהעלאת זכרונות ובעיבוד שלהם, היא דרך להעלות דברים מודחקים אל המודע ולפתור סוגיות בלתי פתורות הקשורות לאותם זכרונות. אני מכירה אנשים שתוך כדי כתיבת הביוגרפיה שלהם הבינו עד כמה הם כועסים על ההורים שלהם, אבל גם דרך ההבנה הזו עשו תהליך של סליחה ועברו ריפוי של ממש. אחרים הציפו זכרונות מילדות, שאפשרו להם להבין מהו מקור החרדה שלהם, ולעבוד עם הידיעה הזו כדי לטפל בחרדות. ההתעסקות שלנו בעצמינו ובחיים שלנו, במקום בדברים חיצוניים היא כלי לצמיחה, המאפשר לנו לגדול כבני אדם וליהנות מחיים שלמים יותר וממערכות יחסים אמיתיות יותר עם יקירנו.