לאירה היקרה

רואה אני חובה לעצור ממירוץ החיים ולהעלות על הכתב מספר מילים.

לפני כשנה, פניתי אלייך בשמי ובשם אחותי ואחי, שהחלטנו לכתוב את זיכרונותיהם של הורינו. לאחר ההתנסות שלנו במלאכה, הבנו שאנו כנראה לא נצליח במשימה כפי שרצינו. שיחת הטלפון הראשונה, הקול שמעבר לקו, העביר מסר של בטחון ושליטה בתהליך אשר בניסיוננו הקצר הבנו שהוא מסובך.

נפגשנו אצל ההורים, הצגת, הסברת, ואני הבנתי שללכת איתך לתיעוד חשוב זה של סיפור חייהם של ההורים, יעלה בקנה אחד עם החלום והרצון לשימור הסיפור לדורות הבאים.

אירה, המסע לא היה קל מהיכרותי את ההורים, ואפילו עלינו "הילדים" שכל אחד מאיתנו יקרא ויגיב, יש לנצח על המלאכה בחוכמה ורגישות.

את עשית זאת, בחכמתך, ניסיונך, הובלת אותנו עד לרגע בו הונח בידינו הספר

"מילדות נרדפת להורות עוטפת".

בשמנו – דסי, שרי ומושיק וההורים – יהודית ושמואל אלרט, ברצוני להודות לך על המסע שארך כשנה והצלחת להביא לסיום תיעוד סיפור חייהם.

הספר כשלעצמו זכה לתגובה חמה מאוד מכל הסובבים, על אופן הכתיבה, הרהיטות והעומק שבו, כולל תיעוד מההיסטוריה היהודית בנקודות רגישות.

אירה יקרה, תודה מעומק ליבנו!

דסי , שרי , מושיק

יהודית ושמואל

אלרט